פסק-דין בתיק ת"א 11122-08

רקע

מונחת לפניי תביעתו של מר בוקובזה עמוס, יליד 1954 (להלן: "התובע") לפיצוי נזקיו שאירעו לטענתו עת ביצע תיקון דרך ברכבו ועל כן תאונה זו נכללת בהגדרת תאונת דרכים כמשמעותה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה - 1975 (להלן: "חוק הפיצויים"). כלל חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הנתבעת") היא החברה אשר ביטחה את רכבו של התובע בעל מ.ר 2816335, בזמנים הרלוונטיים לתביעה. הנתבעת איננה כופרת בכיסוי הביטוחי, אך מכחישה את קרות התאונה ואת נסיבות התרחשותה.

ביום 03.10.10, לאחר שהגישו הצדדים תחשיבי נזק מטעמם, הצעתי להם הצעה שהתבססה על שקלול הסיכויים והסיכונים שהשתקפו בפניי באותו שלב. ההצעה לא התקבלה.

ביום 21.12.10 מששוכנעתי כי יש מקום לקיים בין הצדדים הליך גישורי הורתי על העברת התיק למנהלת יחידת הגישור לצורך זימונם של הצדדים לגישור. משלא השכילו הצדדים להגיע להסכמה גם בדרך זו, אין לי אלא להכריע על פי הכלל "ייקוב הדין את ההר" (תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין דף ו' עמוד ב').

בישיבת ההוכחות שהתקיימה ביום 17.04.01 העיד התובע ובסיום חקירתו הוריתי לצדדים לסכם טענותיהם בע"פ, אולם לאור הפצרותיהם של ב"כ הצדדים ובכדי שלא יעלה כל חשש לפגיעה בזכויות הדיוניות של הצדדים הסכמתי כי ב"כ הצדדים יגישו סיכומיהם בכתב. התביעה הגישה סיכומיה ביום 18.05.11 וההגנה ביום 13.06.11.

טענות הצדדים

ב"כ התובע המלומד טען כי במהלך נהיגה, שמע התובע רעשי-גרירה בוקעים מגחון הרכב, התובע עצר את רכבו בצד הדרך בכדי לבדוק את פשר הרעשים והבחין כי חלק מבטנת הכנף הימנית-קדמית וחלק מבטנת המנוע של רכבו השתחררו ממקומן ועת שנגררו על הקרקע גרמו לרעש ששמע התובע. ב"כ התובע טוען כי על מנת לקבע את החלקים המשוחררים המשיך התובע בנסיעה מרחק קצר עד לתחנת דלק קרובה, שם עצר. על מנת לחזק את החלקים המשוחררים, בעזרת חוט ברזל, התובע התכופף, איבד את שיווי משקלו, נפל וכתפו הימנית נחבטה בכנף הקדמית של הרכב. ב"כ התובע טוען כי לאור נסיבות התאונה הרי שעסקינן בתאונה שאירעה במסגרת תיקון או טיפול דרך כמשמעותם בחוק הפיצויים. ב"כ התובע טוען כי אופן קרות התאונה מתואר כך גם בתעודת חדר המיון מיום 04.06.06 בה נכתב "לדבריו החליק לפני שלושה ימים ונחבל בכתף ימין מכנף רכב".

ב"כ הנתבעת המלומדת טענה כי פגיעתו של התובע בכתפו, ככל שזו קיימת, לא נגרמה בנסיבות שנטענו ע"י התביעה. ב"כ הנתבעת טוענת כי במהלך חקירתו של התובע נתגלו סתירות רבות וחוסר עקביות המצביעים על חוסר מהימנות. משכך טוענת ב"כ הנתבעת שבהיעדר ראיות נוספות מטעם התביעה לחיזוק גרסתו הרי שלא ניתן לקבל את גרסת התביעה לאירועים ודינה של התביעה על כן, להידחות. 

ב"כ הנתבעת טוענת כי במסגרת תצהיר תשובות לשאלון שהוצג בפני התובע (נ/3) השיב התובע כי בעת התאונה היה עימו ברכב בנו בן ה-9 או 10 ואילו בחקירתו הנגדית העיד התובע (עמוד 7 שורות 13-16) כי בעת הנסיעה שקדמה לתאונה לא נסע עימו אף אחד נוסף. ב"כ הנתבעת טוענת לסתירה מהותית נוספת כך שבתצהיר עדותו של התובע נכתב לעניין נסיבות התאונה כך "בזמן הנהיגה שמתי לב שישנם רעשי גרירה מקדמת הרכב. עצרתי את הרכב כדי לבדוק מה גרם לרעשים... על מנת לקבע את החלקים המשוחררים, לצורך המשך נסיעה, התכופפתי כדי לחזק את החלקים באמצעות חוט ברזל, אך לצערי איבדתי את שיווי משקלי, נפלתי". ואילו במסגרת חקירתו הנגדית מעיד התובע אודות נסיבות שונות לגמרי, בתחילה העיד כי לאחר ששמע את הרעשים, ירד מהכביש לאט לאט אל מעבר לקו ההפרדה הצהוב (עמוד 10 שורות 1-8 ושורות 29-30) אולם לאחר מכן משהוצגה בפני התובע, הגרסה שמסר התובע לחוקר מטעם הנתבעת ובה סיפר כי עצר בתוך תחנת הדלק, אישר התובע את גרסתו בפני  החוקר וניסה לשלב בין שתי הגרסאות כך שהיו לטענתו שתי עצירות, הראשונה עצירה בצד הכביש ולאחר מכן המשיך בנסיעה קצרה לתחנת הדלק (עמוד 11). ב"כ הנתבעת טוענת כי התובע לא סיפק הסבר לכך שבתצהירו אין רמז באשר לשתי תחנות עצירה.

ב"כ הנתבעת טוענת כי קיימת סתירה גם בין דברים שאמר התובע עצמו במהלך חקירתו הנגדית כך בעמוד 14 שורות 25-26 סיפר התובע כי לאחר שנפל "התאוששתי. שפשפתי את היד והכל. לאט לאט הכנסתי את ההילוך ביד שמאל ונסעתי לאט לאט למוסך" אולם לאחר מכן בעמוד 15 שורות 3-8 מסר גרסה שונה לגמרי : "יצאתי. התאוששתי. יצאתי,שפשפתי את הכתף כשכבר התאוששתי. עשיתי, כבר יש לי ניסיון, ניסיון ותיק בציוד מכני כבד ובמכונאות, עשיתי פאנל זמני. חוט ברזל עשיתי לו וו. ש. אז התשובה היא כן. הצלחת? (לבצע התיקון - מ"ק) ת. כן.כן.

עוד טענה ב"כ הנתבעת כי התובע טען במהלך עדותו שהצליח - למרות מבנה גופו הגדול, נכותו הקודמת בגבו ופגיעה בידו - להכין לולאת וו ולהכניסה לתוך החור המצוי בבטנה שבגחון הרכב.  ב"כ הנתבעת טוענת כי טענות אלו אינן עולות בקנה אחד עם ההיגיון הישר ובפרט שלטענת התובע כל התיקון התבצע מבלי שהתובע יכול היה לראות את מקום התיקון. ב"כ הנתבעת מצאה חוסר עקביות בטענת התובע בחקירתו (עמוד 20 שורה 8 ועמוד 22 שורה 4) על כי לאחר שנפל ארצה הוא אף התגלגל על הארץ, כשעניין זה לא נכתב בתצהירו. עוד טענה ב"כ הנתבעת כי לתובע אין הסבר מדוע על אף שהעיד שנפל על כל הגוף ועל אף שטען שהמשיך והתגלגל על הארץ לאחר הנפילה אין כל חבלות או סימנים נוספים מלבד הכאב בכתף. סתירה נוספת מצאה ב"כ הנתבעת בהבדל שבין תצהירו של התובע שם נכתב שביום התאונה נסע התובע אל המושב זמרת ולעומת זאת בחקירתו השיב שנסע ממושב זמרת לאשקלון. ב"כ התובע התייחס בסיכומיו לסתירה שבין תצהירו של התובע לבין עדותו באשר למספר העצירות שעצר התובע וטען כי ייתכן שגרסת התובע לא הייתה בהירה מספיק אולם אין בה אלמנטים של אי אמירת אמת או הסתרתה. ומכל מקום טוען ב"כ התובע כי גם על פי עדות התובע לפיה עצר שתי עצירות עדיין מתמלאת ההגדרה "תיקון דרך" ועל כן התאונה היא תאונת דרכים כמשמעה בחוק הפיצויים.

ב"כ הנתבעת טענה בסיכומיה כי ב"כ התובע איננו מתייחס בסיכומיו לכל הסתירות אלא בחר להתייחס לסתירה אחת בלבד תוך ניסיון לשוות לה חשיבות מועטה.

ב"כ הנתבעת טענה כי ב"כ התובע מטיל את מרכז הכובד על תעודת חדר המיון, אלא שלטענתה יש לזכור לעניין זה שתי עובדות: ראשית תעודת חדר המיון נערכה ביום 04.06.06 בעוד שהתאונה הנטענת הינה מיום 01.06.06. שנית, ייתכן כי התובע אכן נחבל בכתפו מכנף הרכב אלא שייתכן שלא היה זה בנסיבות הנטענות.

דיון והכרעה

לאחר שעברתי שוב ושוב על עדותו של התובע ולאחר שעיינתי בכל המסמכים שצורפו לתיק בית המשפט סבורני כי דין התביעה להידחות.

מוטלת עלי החובה לבחון את עדותו של התובע על פי הכללים שהתוו החוק והפסיקה לעניין עדות יחידה של בעל דין.

סעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש],התשל"א-1971 (להלן: "הפקודה") קובע:

54.       הכרעה על פי עדות יחידה במשפט אזרחי